Parashat Hashavua : ‘שמות’

בס״ד
פרשת השבוע: ‘שמות’
מסופר בפרשה על לידתו של משה רבנו. כאשר מרים אחותו הניחה אותו ליד שפת הנהר, שמעה בת פרעה קול בכי של ילד ואמרה: “מילדי העברים זה”. נשאלת השאלה, איך היא ידעה שזה קול בכי של ילד עברי? זאת משום שהבכי של עם ישראל ניכר בייחודו – זהו בכי עם תקווה, כי נשמתנו קשורה עם השם יתברך וכל תקוותינו בו.
יהודי, גם כשהוא בוכה, עדיין יש בו תקווה!
עלינו המבוגרים ללמוד שלושה דברים מילד קטן:
1. הוא תמיד שמח.
2. לעולם אינו יושב בטל.
3. כשהוא רוצה משהו, הוא בוכה…
חברים יקרים, נזכור שמה שאבינו שבשמיים רוצה זה שתמיד נהיה בשמחה, קשובים ועוזרים לזולת. ואם אנו צריכים או רוצים משהו, נרים את העיניים למעלה ונבקש ממנו – כי הוא אבא שלנו ואוהב אותנו.
כניסת שבת והדלקת נרות זמן ת”א: 16:31 יציאת שבת 17:33
שבת שלום ומבורך!
*בתמונה: יוכבד ומרים מניחות את משה בתיבה על שפת היאור. אלכסיי טירנוב, 1842 בקירוב.*

Traducción

Con la ayuda de Dios

Parasha de la semana: ‘Nombres’

Narrado en el asunto sobre el nacimiento de Moshe Rabbenu. Cuando Miriam su hermana lo puso cerca del río, la hija del Faraón escuchó la voz llorona de un niño y dijo: ′′ De los hijos de hebreos esto “. se hace la pregunta, cómo sabía ella que era la voz llorona de un Niño hebreo? Esto se debe a que el clamor de una nación israelí es evidentemente, es un clamor con esperanza, porque nuestras almas están conectadas con Dios Todopoderoso y todas nuestras esperanzas en él.

Un judío, incluso cuando llora, todavía hay esperanza en él!

Los adultos deben aprender tres cosas de un niño pequeño:

  1. siempre es feliz.
  2. nunca se sienta ocioso.

Cuando quiere algo, llora…

Queridos amigos, recordemos que lo que quiere nuestro Padre Celestial es que siempre estaremos felices, atentos y ayudándonos unos a otros. Y si necesitamos o queremos algo, levantaremos la mirada y le preguntaremos, porque él es nuestro padre y nos ama.

Entrada Shabat y luz de velas en Tel Aviv hora: 16:31 Sábado salida 17:33

Shabbat Shalom y bendecido!

* En la imagen: Yocheved y Miriam colocan a Moshe en la caja en el idioma de Yor. Alexei Tirnov, 1842 pronto.*

 

Fuente: May Golan